הורמונים

הורמונים המשתתפים בלידה

השפעת ההורמונים על התקדמות בלידה

מקור המילה הורמון הוא מהשפה היוונית ופירושו – לעורר או לנוע.

הורמונים הם חומרים כימיים העובדים יחד עם מערכת העצבים כדי לשלוט באיזון הגוף, חילוף החומרים, גדילה ופוריות, מאפייני מין, התנהגות זיכרון ועוד. ההורמונים משפיעים על ניהול הרגשות והיכולת לאהוב. מרבית ההורמונים מיוצרים בבלוטות אנדוקריניות.

ההורמונים שיש להם קשר להיריון ולידה הם:

האסטרוגן – נחשב למלך הורמוני המין בגוף, מפעיל קולטני אוקסיטוצין ופרולקטין.

הפרולקטין – נקרא גם "הורמון האימהות".

האדרנלין – נקרא גם " הורמון הישרדות" ומעורר את האם והתינוק לקראת לידתו.

האנדורפינים – חומרים מרגיעים ועוזרים ליצירת קשר ותלות.

האוקסיטוצין – נקרא גם "הורמון האהבה". האוקסיטוצין מופרש במהלך הלידה ומשפיע על שריר הרחם להתכווץ. תפקידו לשמור על רמת צירים אפקטיבית כדי להביא לפתיחת צוואר הרחם ולאפשר את לידת התינוק. מצבי מתח מפריעים להפריש אוקסיטוצין בתזמון הנחוץ.

כדי שההורמון יופרש ברמה טובה ובתדירות קבועה, חשוב לדאוג שהלידה תתרחש בפרטיות ואינטימיות, שהאישה תרגיש ביטחון, ושהאנשים המלווים אותה יהיו ערים לתנאים המעודדים את הפרשת ההורמון כגון: עיסוי, חיבוק, נשיקה, חדר חמים, רגיעה תחת מים חמים זורמים.

ההורמון מופרש בכל קשר של אהבה, ובסיום הלידה רמתו עולה. הוא משפיע על התנהגות אוהבת של האם והרצון שלה לטפל בתינוק. בהשפעתו נוצר גם רפלקס החלב. לנשים המקבלות חומר סינטטי בשם פיטוצין דרך הוריד לזירוז הלידה, תחסר להן ההשפעה של האוקסיטוצין בסיום הלידה, האחראי על יכולת הטבעית להתחברות האם והתינוק. בשעה הראשונה שלאחר לידה פיסיולוגית המתקיימת בתנאי פרטיות, ניתן למצוא רמות גבוהות של ההורמון הקשור לרמה גבוהה של הורמון הפרולקטין. אוקסיטוצין ופרולקטין משלימים זה את זה, זהו פרק זמן מאד ייחודי שבו מתקיים תהליך של המרצת האהבה לתינוקות.

הורמון האדרנלין – מופרש בזמן מתח נפשי. הוא מעכב הופעה סדירה של צירים בתחילת הלידה וגורם להארכת השלב הראשון של הלידה. הורמון זה נחוץ לשלב השני של הלידה כדי להמריץ את האישה לעזור בהוצאת התינוק ולהתחבר אליו ולטפל בו. האדרנלין מופרש בכל גירוי של הניאו קורטקס (המוח החדש), לכן חשוב להרגיע אותו בלידה, יש להפחית שימוש בדיבור במהלך הלידה ולאפשר לאישה להיות מרוכזת בעצמה ובמסע פנימה לתוך תהליך הלידה, חשוב להחשיך את החדר ולתת ליולדת שקט ופרטיות.

הורמון האדרנלין גורם לערנות ותוקפנות לצורך הישרדות, יש לו תפקיד חשוב בחיבור בין האם והתינוק מיד לאחר הלידה. במהלך ההתכווצויות האחרונות שלפני הלידה, רמת האדרנלין בגוף האם מגיעה לשיאה. ולכן כאשר מתחיל "רפלקס פליטת העובר" לפעול, נוטות הנשים להיות זקופות, מלאות אנרגיה ועם צורך פתאומי לאחוז במשהו או במישהו, יש צורך לשתות, והאם ערנית כאשר התינוק נולד. בדומה ליונקים בטבע ניתן להבין את התרומה כאשר לאם היולדת יש מספיק אנרגיה או תוקפנות להגן על הרך הנולד אם יתעורר הצורך, התוקפנות היא היבט נוסף של אהבת-האם.

גם לתינוק ישנם מנגנוני הישרדות משלו, במהלך התכווצויות-הדחיפה האחרונות גופו מפריש הורמונים משלו, ממשפחת האדרנלין. הורמון זה מאפשר לעובר להסתגל לחיים מחוץ לרחם, להתחיל נשימה עצמאית. התינוק מאד ערני בשעה הראשונה לאחר הלידה, עיניו פקוחות ואישוניו מורחבים.

בזכות רמות הגבוהות של שלושת ההורמונים: אדרנלין, אוקסיטוצין ופרולקטין בסיום הלידה מתעורר הרצון של האם לחבק ולהגן ולשמור על התינוק קרוב אליה.

האנדורפינים – הורמונים דמויי מורפין. אלו הורמונים שמופרשים במהלך הלידה ויש להם השפעה נרקוטית – הם מרגיעים ומרפים כאב. לאחר הלידה האם והתינוק רוויים בחומר זה, מה שמאפשר להם להיות בתחושה של אושר עילאי וקרבה עמוקה. ניתן לעודד הפרשתם ע"י עיסוי בנקודות אנרגטיות הקיימות בגוף בעזרת דיקור ועיסוי, וכן תנועתיות של האגן.