כל יולדת, כמובן, מדממת לאחר הלידה, בין אם ילדה בלידה טבעית ובין ילדה בניתוח קיסרי. אולם ישנם מקרים שבהם נוצר דימום רב יותר מן הרגיל, מצב שעלול להיות מסוכן.
דמם לאחר לידה, או PPH (PostPartum Hemorrhage) הוא מצב של איבוד דם בהיקף שגבוה מ-500 סמ"ק במקרה של לידה טבעית, גבוה מ-1000 סמ"ק במקרה של לידה בניתוח קיסרי או גבוה מ-1500 סמ"ק במקרה של לידה קיסרית חוזרת. השכיחות של דמם אחרי לידה אינה גבוהה – כ-4% מן הלידות הטבעיות וכ-6% מן הלידות בניתוח קיסרי. אף שהשכיחות של PPH נמוכה יחסית, חשוב לדעת שהוא הגורם האחראי ל-30% מן המקרים של מוות בלידה, ולכן יש חשיבות גבוהה לזיהוי מוקדם של גורמי סיכון ל-PPH, לזיהוי מוקדם של הדמם ולטיפול מהיר ומתאים.
ישנם שני סוגים של דמם לאחר לידה: דמם מוקדם, שמתרחש ב-24 השעות הראשונות שלאחר הלידה, ודמם מאוחר, שמתרחש בין 24 שעות ועד 6 שבועות לאחר הלידה.
מה גורם לדמם לאחר לידה?
הסיבה השכיחה ביותר לדמם לאחר לידה, הן מוקדם והן מאוחר, היא התכווצות לא מספקת של הרחם. לאחר הלידה, הרחם אמורה להתכווץ באופן טבעי על מנת לחזור בהדרגה לגודלה הטבעי. לעיתים נוצר קושי בהתכווצות של הרחם, בעיקר במקרים של לידה ארוכה במיוחד, של הריון מרובה עוברים שגורם להתרחבות גדולה במיוחד של הרחם, של שימוש בפיטוצין במהלך הלידה או של זיהום כלשהו ברחם. גם נשים שילדו פעמים רבות בעבר סובלות לעיתים מקושי בהתכווצות של הרחם.
סיבה שכיחה נוספת לדמם אחרי לידה היא קרעים בתעלת הלידה. מצבים כאלה מתרחשים בעיקר לאחר לידה מכשירנית (ואקום או מלקחיים).
הפרעות בקרישת הדם עוד טרם הלידה מהוות גורם סיכון משמעותי לדמם אחרי לידה, הן מוקדם והן מאוחר.
סיבה מוכרת נוספת לדמם אחרי לידה היא שליה נעוצה בדופן הרחם, שאינה משתחררת באופן טבעי. מצב זה יכול להתרחש בכל לידה, אך נפוץ במיוחד במקרים של שליית פתח. אחת הסיבות לדמם מאוחר לאחר לידה יכולה להיות שאריות שליה שנותרו ברחם – כל עוד יוותרו ברחם חלקים מהשליה, הדימום לא ייפסק.
סיבה נדירות יותר לדמם לאחר לידה יכולה להיות קרע ברחם, שנוצר במהלך הלידה.
מה עושים עם דמם לאחר לידה?
ראשית, כאמור, חשוב להכיר גורמי סיכון אפשריים לדמם לאחר לידה ולטפל בהם. במקרים של הפרעות בקרישת הדם יש לטפל באמצעים תרופתיים מבעוד מועד. לעיתים, במיוחד במקרים של ניתוח קיסרי מתקדם או של נשים ולדניות, משתמשים בתרופות המסייעות לכיווץ הרחם לאחר הלידה, כדי למנוע דימום מוגבר.
אם יש חשד שקיים קרע בתעלת הלידה, יש לבדוק את האזור בקפדנות ולתקן את הקרעים הקיימים. במקרה של חשד לשאריות של שליה בתוך הרחם, עורכים ביקורת של הרחם ומוציאים את שאריות השליה (רביזיו).
במקרה של שליה נעוצה לרוב מטפלים באמצעים תרופתיים שנועדו לסייע לניתוק של השליה מהרחם. רק במקרים נדירים מאד של שליה נעוצה שאינה יוצאת מהרחם, או במקרים של קרע ברחם, מבצעים כריתת רחם על מנת להפסיק את הדימום.
