חיוב יולדת בעטיית מסיכה

תקופת הקורונה מאתגרת אותנו שוב ושוב. עצם העובדה שהנגיף עדין כאן לא מאפשרת לנו לנהל חיי שגרה רגילים.

כל אחד מאיתנו מאותגר בהתאם לנסיבות חייו ולקבוצת הסיכון אליה הוא משתייך או לא. אחת הקבוצות באוכלוסייה המתמודדות עם השלכות הנגיף, היא נשים בהריון.

 כל אישה הריונית שואלת את עצמה איפה כדאי לה ללדת. בעידן הקורונה אחד השיקולים המרכזיים הוא התנהלות בית החולים בהקשר לנגיף. כך למשל מוטרדות הריוניות האם תינתן אפשרות למלווים, האם היולדת ו/או המלווים מחויבים בבדיקת קורונה, איך מטפלים ביולדת שנמצאת חיובית ועוד.

הנושא החם ביותר לאחרונה היא החובה לעטות מסכה והאיסור להסירה, גם בשעת הלידה.

מדובר בנוהל שמקשה מאד על היולדות ומשליך על יחסיה עם הצוות, שכן היולדות מתקשות לנשום והצוות במקרים מסוימים אוסר על הסרת המסכה.

לעניות דעתי, הצוות בחדר הלידה נמצא שם או לפחות אמור להימצא שם כדי לתמוך ביולדת ולדאוג לשלומה ולשלום היילוד. עימות בין היולדת  ובין מי מאנשי הצוות בהקשר לעטיית המסכה הינו עימות מיותר והוא לא משרת אף אחד מהצדדים.

ממקרים שהגיעו אלי עולה כי  קיימים מקרים של יולדות שהתלוננו על קשיי נשימה ובקשו להסיר את המסכה בשלב הלידה הפעילה, אולם הן נתקלו בסירוב מוחלט עד כדי סירוב לתת שירות מקצועי.

כעורכת דין גם לדיני נזיקין אני חוששת שיהיו מקרים שהתנהלות כזו תחשב כרשלנות מקצועית.

לטעמי יש נימוקים משפטיים שמכוחם ניתן לפטור את היולדות מעטיית מסיכה. כך למשל, ניתן ליצור השוואה לאמור בצו בריאות העם ולפטור יולדות ממסכה בהשוואה לאדם עם מוגבלות ולמי שעסוק בפעילות ספורטיבית. אני תמהה מדוע אישה הנמצאת בתהליך לידה ונדרשת למאמץ פיזי ונפשי גבוה תופלה לרעה מאדם עם מוגבלות או מאדם העוסק בפעילות ספורט. כולנו יודעים כי בתהליך הלידה יש חשיבות רפואית עליונה לנשימות יעילות.

ידוע לי שיש בתי חולים שמשתדלים להגמיש את הנוהל ולהתחשב ביולדת, מנגד הצוות מבקש שיתחשבו גם בו והיולדת תעשה הכל כדי להישאר עם המסכה.

אני מקווה שכל הגורמים הנוגעים בדבר יבינו שצריכה להיות הדברות כנה ופתוחה בין היולדת והצוות על מנת ששני הצדדים יהיו מרוצים ורגועים.

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי והשימוש בו הינו באחריות המשתמש.