"אני סובלת, אבל מתביישת ללכת לטיפול. יש לי הרבה פעמים מחשבות מוזרות, שגורמות לי להרגיש "קצת לא נורמלית".
רובנו מכירים את המושג כפייתיות, OCD או הפרעה טורדנית כפייתית. אבל לא תמיד אנחנו מודעים לחוויה הרגשית הלא פשוטה של מי שסובל ממנה.
אסתר, בת 32, הגיעה אלי לטיפול רק לאחר 8 שנים של סבל. היא אומרת שהפחד להגיע לטיפול ואולי לגלות שהיא לא ממש נורמלית. וכן הבושה לספר למטפלת על כל מיני מחשבות וכללים מוזרים שיש לה, גרם לה להימנע מלגשת לטיפול עד עתה. היא שוב ושוב סירבה למשפחתה אשר ביקשה ממנה לגשת לטיפול.
אסתר סובלת מOCD-הפרעה טורדנית כפייתית.
לפי ספר ה- DSM להפרעה זו שני מרכיבים עיקריים: 1. אובססיות- מחשבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב, ללא יכולת לעצור אותן. 2. קומפולסיות-טקסים או התנהגות כפייתית שחוזרת על עצמה. שהאדם עושה אותה על מנת להימנע מחרדה או תחושת מצוקה. לדוגמא: אדם הסובל מOCD חושש מחיידקים (אובססיה). ובשל כך מקפיד שוב ושוב לנקות את הבית בצורה יסודית, במשך שעות ארוכות כל יום ובאופן מוגזם וחריג (קומפולסיה). הניקיון החוזר והיסודי של הבית עוזר לו להרגיע את החשש מחיידקים . לפעמים האדם מתעסק סביב פעולות הקומפולסיה, במקרה הזה-ניקיון הבית. במשך שעות רבות ללא יכולת להפסיק.
אסתר לא ידעה שלבעיה שלה יש שם. ובטח לא חשבה שיש לה טיפול ופתרון.
בישראל סובלים כמאתיים אלף אנשים מהפרעה זו. כאשר ישנם רמות של חומרה. וסוגים שונים של מחשבות כפייתיות, טקסים וכמות של כללים לא גמישים, המשתנים בין אדם לאדם.
אחת המחשבות של אסתר הייתה: אם היא נוגעת בבגדים שהיא כיבסה היא מטמאת אותם. ולכן עליה ליטול ידיים לפני שהיא מעבירה את הכביסה. במידה ושכחה ונגעה בבגדים ללא נטילת ידיים. הייתה אסתר מכבסת את הבגדים שוב. גם כאשר לקחה את הבגדים מהמייבש הייתה שמה כפפות כי חשבה שהיא מטמאת את הבגדים. כל בגד שנגעה בו, אפילו בטעות ללא נטילת ידיים או כפפות הייתה אסתר מכבסת מחדש. אסתר הייתה עסוקה הרבה עם הכביסה במהלך היום. מה ששיבש לה את סדר היום, וגזל ממנה זמן יקר יום יום.
היא גם הקפידה מאוד לא להשאיר לרגע אחד כוס של מים או כל שתיה אחרת, בלי שהיא נמצאת בסביבה במרחק ראייה. במידה ו"פיספסה" לרגע את הקשר עין עם הכוס. הייתה שופכת את השתייה מהחשש שהמים הפכו לרעילים. אסתר האמינה מאוד במחשבה שהמים הופכים לרעילים, ואף ניסתה לשתף אנשים בסביבתה בחשש הזה. אבל מהר מאוד הבינה שעדיף לא לשתף, התגובות של הסביבה לא נעמו לה בכלל. היא רק הרגישה יותר מוזרה ולא נורמלית כשהיא מספרת לסביבה על המחשבות שלה . מצד אחד התביישה אסתר במחשבות המוזרות שלה. אבל מצד שני המשיכה להקפיד על הכללים שבנתה לעצמה בראש.
לאסתר היו הרבה מאד כללים כאלו. וככל שעבר הזמן נוספו בראשה עוד ועוד כללים מוזרים. אבל היא לא הייתה מסוגלת שלא לעשותם, כל שינוי מהכללים של הדרך בו צריכה להתבצע כל פעולה, היה גורם לה לחרדה ולחץ פנימי. אסתר הייתה משתדלת לדייק. חוזרת על הפעולה שוב ושוב באופן מדויק יותר ויותר. ואז מצליחה להירגע מעט. עד לפעם הבאה, שבדרך כלל הייתה מגיעה מהר מאוד.
ניקח למשל את נושא התפילה אצלה: כאשר הייתה מתפללת, היה לה כלל בתוכה שאומר: שעליה להגות כל מילה ומילה היטב, בלי לפספס אף אות. אם חששה שאולי פיספסה הגייה מדויקת של אות. (וזה היה קורה הרבה) הייתה חוזרת על אותו החלק בתפילה שוב. ולעיתים אף הייתה מחמירה וחוזרת לתחילת התפילה. לעיתים ארכה התפילה שעות ארוכות.
אסתר הייתה מותשת. ככל שהיא שמרה על הכללים, כך הגיעו עוד ועוד כללים במחשבתה .
מעבר לכך הייתה אסתר מתלבטת במחשבתה בהרבה נושאים, בלי יכולת להכריע. לדוגמא: "האם אני מדייקת בדברי כשאני משוחחת עם אנשים או לא?" "האם אני צודקת באיך שהגבתי היום לחברה שלי, או שזו הייתה טעות והייתי צריכה להתנהל אחרת?". ועוד המון המון התלבטויות. למרות שהייתה מתייעצת עם חברות או משפחה שוב ושוב באותם נושאים. עדיין לא הצליחה להירגע ולקבל החלטה סופית. אסתר לא ידעה שההתלבטויות האין סופיות האלו הן חלק מהפרעה שנקראת OCD. ושיש דרכים לעזור לה.
בבקרים למשל הייתה מאחרת לעבודה בשל הטקסים הרבים בבוקר, הקשורים לכללים הפנימיים שקבעה לעצמה. התיפקוד בבית היה חלקי לגמרי. העיסוק סביב המחשבות והחרדות האינסופיות הגיעו כבר למצב בלתי נסבל.
רק כאן, אחרי הרבה מאוד שכנועים מצד משפחתה ותחושה שהגיעו מים עד נפש. פנתה סוף סוף לטיפול.
התהליך הטיפולי עליו עבדנו יחד בס"ד, הביא עימו שינויים משמעותיים בתפקוד ובחיי היום יום של אסתר.
בתהליך הטיפול אסתר הבינה, אלו מחשבות והתנהגויות שלה נעשות על ידה בשל ההפרעה. החלטנו יחד על עבודה הדרגתית, בכל פעם לקחנו מחשבה או התנהגות אחרת. עבדנו יחד על בניית סידרת תרגילים לפי רמת קושי, את חלקם ביצענו יחד בשעת הטיפול, ועל חלקם אסתר עבדה בבית. לדוגמא: מגע בבגדים בבית (לא כולל הכביסה במכונה) ללא כפפות ולאחר זמן גם ללא נטילת ידיים, מאוחר יותר העבירה את הכביסה בין המכונות ללא כפפות ובהדרגתיות גם ללא נטילת ידיים.
היו עליות וירידות ברמת ההצלחה שלה לבצע את התרגילים ולהתקדם לקראת שינוי. אבל השיחה המשותפת, ההדרכה, ותרגילי ההרפייה הקלו על הקשיים ונתנו לה את הכח לנסות שוב ושוב.
אסתר הופתעה מהטיפול לטובה. היא לא חלמה שהיא תצליח להתגבר על הקשיים האלו. הסבל הלך ופחת באופן הדרגתי לכל אורך הטיפול. והדבר החשוב ביותר עבורה –אומרת אסתר, שהיא סוף סוף מאמינה שהיא נורמלית. שהמחשבות המוזרות הן בשל הOCD והן לא מצביעות על אישיותה.
