"לנקות זה מזרז לידה! אני ניקיתי את כל הבית ומיד אח"כ התחילו לי צירים!"
זה משפט שייתכן ששמעת מפי חברה / אחות / גיסה, ולמעשה הרעיון שניקיון מזרז לידה די
נטמע כסגולה בדוקה.
האמנם?
ובכן נתחיל עם זה שיש קשר בין השניים, אך לא בסדר שבו חשבנו עליו.
למעשה לא הניקיון גורם ללידה, אלא שהתקרבות הלידה גורמת לדחף של ניקיון, ובמונח
מקצועי יותר נקרא לזה: תופעת הקינון.
תופעת הקינון הינה אחת התופעות המרתקות והעתיקות ביותר.
זהו למעשה האינסטינקט הפרימיטיבי שמגיע מהאמיגדלה במוח וגורם לדחף לאישה ההרה
כשמועד הלידה מתקרב להכין את ביתה לקראתה.
ולא מדובר על תאריך הלידה המשוער אלא מועד הלידה
האמתי שהגוף יודע שמגיע, בזכות תהליכים פנימיים המתרחשים מתחת לפני השטח עוד
לפני שאנו יכולות להגדיר סימנים חיצוניים ברורים.
התופעה מצויה אצל רוב בעלי החיים. כך למשל לעולם לא נראה חתולה ממליטה ברחוב –
לקראת ההמלטה היא תחפש את השיח המתאים בו היא מוסתרת ומוגנת, תסדר אותו מעט
ואז תמליט בבטחה יחסית, זוחלים למיניהם יארגנו מקום מבטחים להטיל את ביציהם, וכמובן
הציפורים יכינו מבעוד מועד את קינן.
כיום, בעידן תרבות הלידה המתועשת אשר מתרחשת מחוץ ל"קן" הטבעי שלנו,
התופעה נהפכת להיות מאוד מעניינת.
כי מצד אחד ניתן לומר שהיא די מיותרת כי הלידה לא מתבצעת שם, ומצד שני האינסטינקט,
כפי שאמרנו מתוקף היותו עתיק, עדיין לרוב מתבטא, ולפעמים בצורות מעניינות.
כך זה יכול להופיע כדחף לניקוי יסודי של הבית, או ארגון כל עניין הכביסות וארוחות
במקפיא וכד', שאלו נכללות כמטלות יחסית רלוונטיות, אך לחילופין הדחף יכול להביא בניקוי
הווילונות וסידור ארונות פסח, למרות שלכאורה לא קשורים להכנת הקן למאורע…
אצל נשים שהתופעה מתבטאת אצלן (כן לא כולן חוות אותה) לרוב היא תגיע כיממה לפני הלידה,
כך שזה בעצם אחד מהסימנים מבשרי לידה הכי מבטיחים בד"כ, ומכאן כל הסיפורים על כך
שניקוי הבית "מזרז לידה"…
תופעת הקינון גם אם היא לא מתבטאת כניקוי או סד ר של הבית, היא מתרחשת בכל מקרה
באופן כזה או אחר כאשר תהליך הלידה מתחיל והיולדת זורמת אתו במקום בו היא נמצאת
– לרוב בביתה, מה שמביא אותנו בדורנו לשכלול התופעה כאשר נוכל לדבר על קינון שני
כאשר היולדת מגיעה לבית היולדות.
נזכור שמה שמניע את תהליך הלידה, הו א מערך הורמונלי מורכב ומרתק, אשר ההורמון
העיקרי בסיפור שיניע את העסק וייצור צירים נקרא אוקסיטוצין.
על מנת שהאוקסיטוצין ישתחרר לזרם הדם, דרושים לו תנאים סביבתיים אשר מבטיחים
לאם פרטיות, ביטחון, שקט ושלווה, ולכן כאשר תהליך הלידה מתחיל, היולדת באופן כזה או
אחר מקננת – בין אם זה להתרגל לעבור את הצירים ב מקום מסוים בבית או בין אם זה להביא
את שאר הילדים לגיסה וכד' וכך היא מתחילה להתמסר לתהליך הלידה.
ואז, בשלב בו הלידה פעילה , היולדת תמצא עצמה נוטשת את הקן שלה על מנת לנדוד ולהגיע
למקום הרבה פחות ביתי ואינטימי… וכאן לא פעם ולא פעמיים נצפה בתופעה בה
ממצב שבבית היו צירים טובים כל 5 דק', עומדים נבוכים מול מוניטור חלק…
מה שבעצם התרחש כאן זה שילוב של מספר דברים , כאשר לעניינינו נעצר זמנית תהליך
הלידה בעקבות עזיבת הקן.
היות והחוש ההישרדותי שלנו לא ירצה שנלד סתם כך בלי שהוא יודע שזה בטוח עבורנו ועבור
היילוד, יופרש אדרנלין לזרם הדם, וכך יכולה להיות הפסקה של הלידה, עד שיתבצע הקינון
השני – כלומר שהיולדת תתרגל למקום בו היא נמצאת ותחוש בו ביטחון, ואז תהליך הלידה
לרוב יתחדש.
ולכן אחד הדברים החשובים לעשות כדי להקל על תופעת הקינון השני, שהרבה פעמים יכולה
להיות מעט מתסכלת, היא להגיע ולעשות סיור בחדר הלידה מבעוד מועד, במיוחד אם את לפני
לידה ראשונה. חשוב שלא רק לבחור את בית החולים כי שמענו עליו, אלא ממש להגיע
ולראות, לחוש את האווירה וכך עד סוף ההיריון לדמיין את הלידה במקום שבו בחרת ללד ת, כך
בזמן אמת, היות ו"תכנתת" את עצמך בדמיון ללדת במקום הזה, שלב הקינון השני עובר חלק יותר.
